<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ה.</h2>
מצינו אמורא מחליף דברי חבירו, וקאמר אנן איפכא מתנינן לה דאין משנה כלל, אבל הם שוים ברוב אבל הלשון חלוק ביניהם, פ"ק דבכורות (ה' ע"א) א"ל רב מרדכי לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן איפכא מתנינן לה ר' יוחנן אמר לא קידשו וכו', א"ל לא קידשו לא הוצרכו ליקדש, והיינו כדאמרינן דא"ר יוחנן, ופריך היינו הך, קמ"ל חייב אדם לומר בלשון רבו.
<h2>דף יג:</h2>
דבר תורה משמע שתי לשונות, דבר תורה ממש כמו דבר תורה מעות קונות [ב"מ מ"ו ע"ב] דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה [כתובות נ"ז ע"ב], ומשמע דהלכה למשה מסיני, בפירקא קמא דעירובין (ד' ע"ב) דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, ר"ל הלכה למשה מסיני, כדאמרינן לעיל כי איצטריך הלכה למשה מסיני לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד, וכן פירש"י שם דבר תורה הלכה למשה מסיני.
<h2>דף יד:</h2>
מצינו אמורא שאומר דבר ומוכיחו מתוך דברי אמורא שקדמו, ומצינו דפליג אאמורא אחר ואמר להיפך מאמורא האחר, ומקשה מזה לזה ומתרץ דהדר ביה אמאי דפליג אאמורא חבריה מתוך דברי אמורא הקדמון, פרק אלו קדשים (תמורה י"ט ע"ב) דקאמר התם א"ר יהודה אמר רב היינו טעמא דאמר מיגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא לה נמי קדושת הגוף, [אמר רבא] זאת אומרת כו', איתמר הקדיש זכר לדמיו רב כהנא אמר קדוש קדושת הגוף, רבא אמר אינו קדוש קדושת הגוף, הדר ביה רבא לגבי דרב כהנא מדרב יהודה אמר רב.
<h2>דף יט:</h2>
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ונפקא לן [כתובות ט"ו ע"א] מוארב לו וקם עליו (דברים י"ט י"א) דהיכא דאיכא תשעה ישראל ואחד כותי עע"ז, דמיפטר בזרק אבן לגו, וכי האי גוונא מיקרי קבוע שנודע מקום הכותי עע"ז ומקום הישראל, והוא זורק שם ואינו יודע היכן נפל האבן, אע"ג דרובא ישראל נינהו מיפטר מטעם כל קבוע וכו', וכן תשע חנויות, וכן אמרינן [יומא פ"ד ע"ב] גבי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, ומסיק אי איכא תשעה כותים וישראל אחד, הכא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע כו', דהיה ידוע האיסור וההיתר, וכשעשה הדבר לא ידע אם האיסור אם המותר, כמו הכא גבי פיקוח נפש כשהוא מציל אולי מציל ישראל ואע"ג דרובא כותים עע"ז הוה ליה כמחצה על מחצה דכל קבוע וכו'. ובהכי ניחא מה שמקשין העולם גבי סנהדרין ודיינין דאזלינן בתר רוב אע"פ שהן קבועין, דסנהדרין ודיינין נודע באותה שעה מי מחייב ומי מזכה, ודמי לתשע חנויות וכולם מוכרות בשר נבילה אחת בשר שחוטה, וכי אסרו ליקח מחנות של שחוטה, הא ודאי מותר כיון שנתברר שלוקח מחנות בשר שחוטה. וכן הדרך האחר שכתבתי, דלא אמרינן קבוע אלא היכא שנתברר מקום איסור, דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם הישראל וכן מקום הכותי עע"ז ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן תשע חנויות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר שחוטה ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח, אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרינן כל קבוע וכו', ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא, כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור, ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא ורובא דרובא כמה פעמים. ותורה סם חיים. יען כי הדבר הזה צריך לכמה מקומות שמיירי בענין קבוע, כתבנו זאת להאיר מחשך הלבבות בזה, כי ראיתי מצפצפים ומהגים לא יביטו ארחות קבוע, מלא שבוע, כפול יהיה רבוע.
<h2>דף כ:</h2>
כללא דחוששין באיסורא דאורייתא וכך לי איסורא זוטא כמו איסורא רבה, כדאיתא פרק האשה שהלך (יבמות קי"ט ע"א) אמר רבה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. עוד שם, ותוכל ללמוד מזה הלכות רובא וחזקה, והלכות מיעוטא ומיעוטא דמיעוטא, דקאמר אלא אמר רבה רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כי רובא ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא לא תינשא ולא תתייבם, סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק הוי מיעוטא דמיעוטא ואמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר.
<h2>דף כו.</h2>
בפרק מצות חליצה (יבמות ק"א ע"ב) התם חד סתמא הכי תרי סתמי [וכו'] דתנן מיאנה או שחלצה בפניו וכו' הכא תרי סתמי, מכדי האי סתמא והאי סתמא מה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי אמר רב נחמן בר יצחק הואיל וסתמה במקום מחלוקת דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה וכו' עד ולא פליג ר' יהודה, ובפ' האיש מקדש (קדושין נ"ד ע"ב) גבי כרם רבעי אין לו חומש ואין לו ביעור, מכדי האי סתמא מה לי חד ומה לי תרי כו' ותנן בבחירתא [כוותי'], וההיא מיקרי תרי סתמי, משום דמתניא בשני מקומות בזרעים. פרק בא סימן (נדה מ"ט ע"א) וכי תימא משום דבעי למסתמיה כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקא סייעי ליה קרא קמ"ל. פרק האשה שהלך (יבמות קכ"ב ע"א) אמר רבה בר שמואל תנא בית שמאי אומרים אין משיאין על פי בת קול ובית הלל אומרים משיאין, מאי קמ"ל מתניתין היא, הא קמ"ל דאי משכח סתמא דתנן אין משיאין בית שמאי היא. ומההיא דקידושין (נ"ד ע"ב) משמע דחשיב דברי בית הלל סתמא אע"ג דפליגי בית שמאי עליה. בגמרא בפרוטה ובשוה פרוטה. ובגמרא פרק מרובה (ב"ק ס"ט ע"ב) רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דתנן אין הגונב אחר הגנב, מאי חזית דאזלת בתר האי סתמא נעביד כי האי סתמא, משום דקא מסייעי ליה קראי. עוד שם אי לאו דאמר רבי יוחנן צנועים ורבי דוסא אמרו דבר אחד, הוה אמינא מאן תנא צנועים רבי דוסא היא כי היכי דלא תיקשי סתם משנה וכו'.
<h2>דף לו.</h2>
מגו לא מהני אלא תוך כדי דיבור, כמו [כתובות כ"ב ע"א] נשביתי וטהורה אני, וכן אשת איש הייתי וגרושה אני, וכן [שם י"ח ע"ב] כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו, אבל לאחר כדי דיבור לא מהימני, וכן פירש"י, יש להביא ראיה מהא דקאמר בכתובות (כ"ב ע"א) אשת איש הייתי וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת, ופריך הא שוויה לנפשה חתיכה דאיסורא, ופריך מדקאמר וחזרה משמע לאחר זמן, רבא אמר וחזרה משמע לאלתר. מגו היכא דלא הוי אלא פירוש דבריו, כמו את בתי נתתי לאיש הזה, דקאמר סברא הוא הוא אסר לה והוא שרי לה, משמע אפילו לאחר כמה ימים. מגו דאי בעי שתיק מהימן אפילו גבי עדים, אף על גב דקשה לומר דשני בני אדם יסכימו לדבר אחד אפ"ה גבי שתיקה איכא למימר יסכימו דבר אחד כדמשמע כתובות (י"ח ע"ב) גבי כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו דמהימני מגו דאי בעי שתקי. מגו דאי בעי אמר טענה אחרת גבי עדים לא אמרינן, דאין לומר שיסכימו שניהם לטענה אחת, מהא דאמרינן כתובות (שם) לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים, ולא אמרינן דמהימני לומר מחמת ממון מגו דאי בעי אמרי מחמת נפשות.
מגו במקום עדים לא אמרינן, כדאמרינן בב"מ (פ"א ע"ב) זיל באורחא דנרש דליכא מיא לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא וכו' עד אין באורחא דנהר פקוד אזלי ולא הוה ביה מיא, דלא מהימן במגו דאי בעי אמר באורחא דנרש אזלי, דהוי מגו במקום עדים.
<h2>דף לז.</h2>
מצינו בתלמוד דמקשה הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא, ומתרץ חדא מכלל חבירתה איתמר, ופעמים אינו מתרץ כך, וצריך להתבונן לפי הענין ולפי המקום.
<h2>דף נח:</h2>
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ונפקא לן [כתובות ט"ו ע"א] מוארב לו וקם עליו (דברים י"ט י"א) דהיכא דאיכא תשעה ישראל ואחד כותי עע"ז, דמיפטר בזרק אבן לגו, וכי האי גוונא מיקרי קבוע שנודע מקום הכותי עע"ז ומקום הישראל, והוא זורק שם ואינו יודע היכן נפל האבן, אע"ג דרובא ישראל נינהו מיפטר מטעם כל קבוע וכו', וכן תשע חנויות, וכן אמרינן [יומא פ"ד ע"ב] גבי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, ומסיק אי איכא תשעה כותים וישראל אחד, הכא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע כו', דהיה ידוע האיסור וההיתר, וכשעשה הדבר לא ידע אם האיסור אם המותר, כמו הכא גבי פיקוח נפש כשהוא מציל אולי מציל ישראל ואע"ג דרובא כותים עע"ז הוה ליה כמחצה על מחצה דכל קבוע וכו'. ובהכי ניחא מה שמקשין העולם גבי סנהדרין ודיינין דאזלינן בתר רוב אע"פ שהן קבועין, דסנהדרין ודיינין נודע באותה שעה מי מחייב ומי מזכה, ודמי לתשע חנויות וכולם מוכרות בשר נבילה אחת בשר שחוטה, וכי אסרו ליקח מחנות של שחוטה, הא ודאי מותר כיון שנתברר שלוקח מחנות בשר שחוטה. וכן הדרך האחר שכתבתי, דלא אמרינן קבוע אלא היכא שנתברר מקום איסור, דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם הישראל וכן מקום הכותי עע"ז ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן תשע חנויות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר שחוטה ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח, אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרינן כל קבוע וכו', ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא, כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור, ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא ורובא דרובא כמה פעמים. ותורה סם חיים. יען כי הדבר הזה צריך לכמה מקומות שמיירי בענין קבוע, כתבנו זאת להאיר מחשך הלבבות בזה, כי ראיתי מצפצפים ומהגים לא יביטו ארחות קבוע, מלא שבוע, כפול יהיה רבוע.
